|
|
[ 119 ] שער II : הטכנולוגיה אשמה אף ניסה למנוע מהמדענים העוסקים בתחום לפרסם את תגליותיהם משום שהבין שמדובר בנוסחה לבנייה של פצצת אטום . בהמשך דרכו, כשכבר היה בארצות הברית, הוא והפיזיקאי האיטלקי שזכה בפרס נובל בשנת 1938 אֶנְרִיקוֹ פֶרְמִי הביאו לפריצת דרך בנושא תגובת השרשרת באורניום . מהעבר האחר, כבר באפריל 1939 ניסו מדענים גרמנים להסביר להנהגת הרייך את חשיבות הגילוי . כך למשל כתב הכימאי פול הרטק כשהיה בן 24 : "אנחנו מרשים לעצמנו להסב את תשומת ליבכם להתפתחות החדשה ביותר בפיזיקה גרעינית, שלדעתנו תאפשר כנראה ייצור של חומר נפץ שיהיה חזק פי כמה וכמה מחומרי הנפץ הקונבנציונליים [ . . . ] המדינה הראשונה שתשתמש בו, תיהנה מיתרון מוחץ על יריבותיה" . 89 ועוד דבר קרה באותה שנה גורלית, 1939 : שלושה מדענים הונגרים- יהודים אשר ראו מקרוב את מעללי המשטר הנאצי – סילארד, יוג'ין ויגנר ואדוארד טלר ( חברי ״הקשר ההונגרי״ או בכינויים האחר ״חברי ועידת האורניום״ ) , הבינו היטב את גודל הסכנה הנשקפת לעולם אם תהיה בידי היטלר פצצת אטום . ויגנר וסילארד ניסחו יחד עם גדול הפיזיקאים של המאה העשרים אלברט איינשטיין מכתב ל...
To the book |
|
|