|
|
[ 70 ] טָבַע האדם – אחרית דבר מתחים לא פתורים הם נדירים . שהרי אם כולם מזדווגים עם כולם, ואין לדעת מי צאצאו של מי – יהיה זה מטומטם למדי ( מנקודת מבט אבולוציונית ) להרוג ולד שנושא חמישים אחוזים מהגנים שלך . 83 ולא פחות חשוב – לא הזכרים שולטים, אלא דווקא הנקבות . באופן אירוני, ושלא כהשוואה המקובלת בין בני אדם לשימפנזות, שימפנזה נקבה מבלה את עיקר זמנה על העצים, והבונובו מבלה זמן רב יותר בסוונה בהליכה על שתיים . ספר זה אינו עוסק במחקר אבולוציוני מקיף, אבל הוא מעמיד שאלה עקרונית חשובה במחקר : מה עומד מאחורי ההתעלמות של חוקרים כמו דיימונד, גיליירי ואחרים מהבונובו ? מדוע הניסיון להבין את עתידנו דרך החזרה למוצא האדם אינו עובר דרך העיסוק בבונובו ? נראה שהסיבות לכך פשוטות למדי : התנהגותו של הבונובו אינה מסתדרת עם האג'נדה של האדם כקוף רצחני, שבאמצעותה אנו מנסים להסביר את שדות הקטל במאה העשרים . 84 ובכל זאת התעלמותו של דיימונד מהבונובו אינה דרמטית כמו ההתעלמות של גיליירי ; דיימונד אינו בונה תאוריה המבוססת על שימפנזה מצויה, ואילו גיליירי, כמו האנתרופולוג והפרימטולוג מאוניברסיטת הרווארד ריצ'רד רנגהם...
To the book |
|
|