נוחות ישראלית

תמר אלאור 110 פי שהחברה מציעה גם את דגם "אלון", המציית ביתר דיוק לקו התנ"כי . דגם "אלון" הוא דגם כלאיים, המעורר כנראה הסתייגות בקרב מחפשי הקו הישראלי המדויק . הרפידה שלו היא בירקנשטוקית, אך עליה מולבשת ישראליות תנ"כית . אפשר שהוא עונה על הרצון של גברים מסוימים ללכת בסנדל תנ"כי שהוא גם נוח, אולם הגברים הישראלים הצעירים דחו אותו . אימוץ דגם "שחר" בקרב הקהל המקומי הונע כנראה מקבלת החיבור בין החומר לצורה . הוא נחשק כחפץ אירופי, הקרוב בצורתו הפשוטה לסגנון המקומי . הסנדל נחשב כמנעל שאפשר לבוא אתו למקום העבודה, והוא מקושר לגברים יאפים . נערים שלא ילכו בסנדלי שורש ילכו בדגם שחר או בשניהם כאחד : "שורש" לטיולים ולבית הספר ו"שחר" כמנעל הנקי יותר . דגם "עומר" מציע לגברים צעירים ( ולנשים בכל הגילים ) אפשרות ללכת בסנדל בעל רצועה אורכית ( אצבע ) , והוא השני במידת הפופולריות המקומית . בתוך קפסולת הבסיס של סנדלי הנשים בולט דגם "שקד" כדגם הנמכר ביותר לבחורות ולנשים, ולצדו הכפכף "עופרי" . גם הכפכפים " אופק" ו "אביב" הועתקו מבירקנשטוק ( בעיקר "אביב" ) , וגם הם דרים בתוך הקולקציה הפופולרית בקרב ישראלים, גב...  To the book