גומי במאה שבעים וחמש מעלות צלסיוס

שורש : הטיול הגדול 87 יוקי ואני חצינו את האולם העליון לכיוון מתחם התופרות . התופרות, לא יותר מעשר נשים, ישבו זוגות – זוגות באולם מואר, האחת מול רעותה . לא צעירות וגם לא מבוגרות מאוד . לכל אחת מהן שבלונה על לוח מכונת התפירה שלה, וכל הדגמים וכל המידות נמצאו בה . זוהי סכֵמה גאונית בפשטותה המאפשרת לתופרת לתפור בדייקנות ובפשטות . ליד כל אחת כלוב עץ, ובו תאים לשלוש רצועות היסוד — הדי – אן – אֵי של שורש . לצד כלוב העץ נח נייר עבודה, "מנה" — תוכנית העבודה הנוכחית, ממוספרת לצורכי בקרת איכות . אותו מספר מוטבע גם על כל סנדל, וכך אפשר לשייך אותו אם יחזור לטיפול או לתיקון . "פעם כל סנדל שהגיע לתיקון היה חוזר לבעליו עם מכתב מהתופרת שבו היא מבקשת סליחה על האכזבה שנגרמה לו . זה דווקא עבד יפה . מצד התופרות, הן לקחו אחריות, אבל המנהג הזה פסק, היה בו טעם מוגזם", מספר יוקי . כמה מהתופרות עיצבו את פינת העבודה שלהן בסימנים אישיים : עציצים, תמונות משפחתיות וכדומה . באופן כללי שקט שם, אין מוזיקה, אין צעקות, הנשים יושבות ועובדות . "מכונות תפירה זה דבר מדהים", אמר יוקי . "מאז שזינגר המציא אותן, לפני מאה חמישים ...  To the book