נּימרוד בע"מ מחפשת דרך

אנתרופולוגיה וסגנון 49 את כף הרגל ואת הבהונות חשיפה גדלה והולכת . מטבע הדברים, חשיפה זו היתה כרוכה במיעוט רצועות ובצמצום רוחבן . מתוך שלל הניסיונות סיגלה לעצמה חברת נימרוד צורות ברורות ועיצבה סגנון . סגנון זה הגיע לשיא השכלול והבהירות בסוף שנות השישים של המאה העשרים, והוא המשיך להתעדכן ולשמור על עצמו עד סוף שנות השבעים . אחר כך עברו על החברה ועל סגנונה מגוון טלטלות, ועוד נגיע אליהן . רק סנדלים צפי, בתו של סמי רוזנבליט, אומרת : "אני נולדתי ב – ,1949 ומאז שעמדתי על דעתי עשו רק סנדלים . אני לא זוכרת נעליים . בשלב מסוים ארצי הבין שחם כאן וששמונה חודשים בשנה אפשר ללכת בסנדלים, וככה העסק התרכז רק בזה . כל החורף עבדו בלהכין את הקיץ . מפסח ועד סוף החופש הגדול התנהל בית המשוגעים של המכירות, ואז היה אפשר קצת לנוח עד ההכנות לשנה שאחרי זה . זה הזמן שהמשפחות היו יוצאות קצת לחופש . לצד מכירות בחנות בדיזנגוף היינו שולחים חבילות בדואר בלי הכרה . המון . הכול בגלל השיגעון הזה שתהיה רק חנות אחת . עד שאח שלי נכנס לעבוד, בסוף שנות השבעים, לא היה מעצב . הוא למד אמנות בתלמה ילין, ואחר כך למד עיצוב נעליים . ע...  To the book