כשבן־גוריון טיגן חביתה לז‘בוטינסקי

128 כשבן-גו ר יון ט יגן חב יתה ל ז ‘בו טי נסקי של הסכסוך והתקרבו זה לזה . בסופו של דבר הגיעו להסכם על צינון הרוחות ו“שלום“ בין תנועותיהם . במכתבים שהחליפו לאחר סיום השיחות נכתבו מילים לא מוכרות עד אז ביחסי השניים . בן-גוריון כתב : “שום דבר שיקרה מעכשיו לא ישנה את העובדה ששנינו נפגשנו ובמשך שעות רבות שכחנו את כל אשר עמד מאחורינו . חרדה רבה לכבוד התנועה [ הציונית ] ולהצלחת מפעלה, מתוך אמון הדדי ומתוך כבוד הדדי הניעה אותנו למאמץ משותף“ . וז‘בוטינסקי ענה לו : “יש כאן הרבה יותר מסנטימנטליות . אני מתרגש עד עומק מהותי בשמעי אחרי שנים כה רבות — ואיזה שנים ! — מילים כחבר וידיד מפיך אתה . מכבר שכחתי את הלשון הזאת . אולי בעצמי גרמתי שתישכח לשון זו בינינו“ . השיא כמדומה היה כשבאחת הפגישות שנערכו בבית פרטי שהועמד לרשותם הם היו רעבים, ובן-גוריון טיגן חביתות לשניהם . . . הסוף היה לא כל כך טוב . ז‘בוטינסקי, בכוח אישיותו ומעמדו, העביר החלטת תמיכה בהסכם במוסדות תנועתו . בן-גוריון, שאז עוד לא היה במעמד הבכיר ביותר, הביא את ההסכם למשאל עם בהסתדרות העובדים, אך הרוב פסק נגדו . ועם זאת, המתח בין התנועות הופג...  To the book