גירוש מאוריציוס

94 גירו ש מ א וריציוס והאחרים, רובם מהאונייה אטלנטיק, גורשו בכוח למאוריציוס שבאוקיינוס ההודי, אי מרוחק שהיה אז מושבה בריטית . התנאים באי הגירוש היו קשים עד קשים מאוד . תחילה הוחזקו המגורשים במחנה מעצר . הנשים והילדים הופרדו מהגברים, ומחלות טרופיות פגעו בהם . מאוחר יותר היו הקלות וכמה מהגברים הורשו להתגייס ליחידות של הצבא הבריטי — ושוחררו . המוסדות היהודיים — בארץ ישראל, בבריטניה ובדרום אפריקה — סייעו למגורשים ככל יכולתם . הסוכנות היהודית פעלה בלונדון לבטל את האיסור על חזרתם לארץ ישראל . בנובמבר 1944 הודיע שר המושבות אוליבר סטנלי בפרלמנט כי האיסור בוטל, אם כי לא נקב במועד החזרת המגורשים לארץ . לאחר סיום מלחמת העולם השנייה באירופה במאי 1945 גבר הלחץ היהודי, ובאוגוסט 1945 יצאו המגורשים ממאוריציוס בדרכם לארץ ישראל . מי שסייע בכך היה הנציב העליון הלורד גורט, שלהבדיל מקודמו הרולד מקמייקל, שיזם את הגירוש, הפגין עמדה חיובית להחזרתם . עולי מאוריציוס : ד“ר בז‘בינסקי, ראש המשלחת הרפואית לאי, עם תינוקת ואימה בספינה פרנקוניה, שהמעפילים הובאו בה לארץ ישראל, 1945 95 גירוש מאור י ציוס לאחר 58 חודשים (...  To the book