הוראה

134 מבית ומחוץ החייב כמשכון את אבני הריחיים, מאחר שהאחרון נזקק להן לצורך הכנת לחם . כך השוו דברי פרחי בין חשיבותה של מלאכת ההוראה לזו של אפיית לחם וצריכתו לצורך מחיה בסיסית . משכילים ששימשו כמורים בבתי ספר מקומיים הורו בשני סוגי מוסדות . הסוג הראשון הוא תלמודי תורה שבהם נלמדו בעיקר עברית ולימודי קודש . מוסדות אלה מזוהים בדרך כלל בהיסטוריוגרפיה כמוסדות 'מסורתיים', אולם רבים מהם עברו תהליכי מודרניזציה מסוימים עוד בתקופת הרפורמות, והעובדה שהועסקו בהם משכילים מעידה כשלעצמה על כך . הסוג השני הוא תלמודי תורה ובתי ספר חדישים שראו את עצמם כמקדמים תהליכי מודרניזציה, גם אם עדיין נתכנו 'תלמודי תורה' . מוסדות כאלה הוקמו באימפריה העות'מאנית מאז ראשית שנות הארבעים ובעיקר משנות החמישים, ונלמדו בהם מקצועות חול עיוניים ( כגון שפות זרות, חשבון, מדעים וגאוגרפיה ) או לימודים מקצועיים . שני סוגי המוסדות, ובעיקר זה השני, משקפים את שהתחולל במערכת החינוך הציבורית העות'מאנית בת הזמן, הן מבחינת מאפייני המורים ( עולמא לצד מורים למקצועות חול ) והן מבחינת המקצועות הנלמדים . 37 על יחסם הביקורתי של המשכילים לתלמודי ...  To the book