ז. לתלוש מן המרחב: מיקומו ההגיוגרפי של הסובייקט הכותב

68 | מחשבות על עגנון, ג בסיפור מעשה זה יִילד המספר מחדש את שפת המגיה של שבטו כפרקטיקה של השבעה יהודית המחליפה את שפת האסטרונומיה שנלמדה מהספר כלי נחושת של אברהם אבן עזרא . זהו סיפור על ׳בראשית חדשה׳ שבו נטל עגנון את שורש משפחתו, שנתלשה בדרך נס ממקום גידולה המסוכן באשכנז – ׳בבל של ידע קמאי׳, ושב ושתל אותו בפולין כמין עריכת סיפור ייסוד של קהילה חדשה . בכך פסע עגנון בנתיב של מסורות דומות שכוננו סיפורי ייסוד כדוגמת זה שבחיבור מגילת אחימעץ על גלות ר׳ אהרון אבו מבבל לאיטליה . המרחב הלא רציף שבין אשכנז לפולין מתמלא מעשי נס, והם המכוננים את ׳הגיונה׳ של הקומפוזיציה הספרותית של קורות בתינו . הלכידות של ׳הגיוגרפיה מומצאת׳ זו מגולמת במומנטים של ׳קפיצה׳ מעל הגיונה המרחבי של המציאות, ואיחוי מחדש של ׳שסעיה׳ בלוגוס מופתי של מעשי פלאות שחוללו גיבורי הספר . מכאן נובע אופיו הפרגמנטרי של הקובץ שעגנון מכנה את מקטעיו ׳קונטרסים׳ . הפיזיס של הכתבים, שהם כפנקסים תפורים זה לזה, הוא כאינקרנציה ( התגשמות ) של אותם שסעים וקרעים של תולדות המשפחה שקדושת הנס וההתגברות על 64 הטבע מאחה אותם לכֶּתֶב לכיד של ׳סיפורת שבחי...  To the book