פרק ג - בדיקת הגמישות ההלכתית וגבולותיה

110 | הש ל ב ה ש נ י : תמרון ב ג ב ולו ת הקיים הרבה מעבר לפשט . פרשנויות אלו שימשו לעתים בסיס לחידוש דינים רבי חשיבות , שזיקתם לטקסט המקורי נראית קלושה למדי . לעומת זאת , האמצעים הפרשניים של בעלי ההלכה שלאחר התלמוד מוגבלים הרבה יותר . שלישית , במקרים רבים , הדעות שנרשמו בדיון התלמודי ממצות את כל קשת הדעות שניתן לקיים בתוך המסורת באופן לגיטימי . "דעות ימי-ביניימיות , או אף מאוחרות יותר , יכולות להגביל את העמדה התלמודית בדרך שתותיר אפשרות להכרעות אחרות . " ואולם , כפי שטוען ברגר , "אלה לעולם אינן מוצגות כמתחרות באופציות שבתלמוד ; כל פוסק חייב לעסוק קודם כול בעמדות שהותוו על ידי חז"ל . " 2 ברם , גם אם נתחשב באילוצים הגדולים יותר על חירותם הפרשנית , עדיין נותרו בידי בני-סמכא מאוחרים יותר כמה מנגנונים הלכתיים , שבעיקרון אפשרו להם מרחב תמרון נכבד ליצירתיות ולחידוש הלכתי . בסמכותם היה להנהיג הוראות שעה ) כלומר , פסיקות לגופו של עניין, הנקבעות לצורך נסיבות מיוחדות , ועל כן לעולם אין מקנים להן מעמד של תקדים ( , 3 תקנות ) הוראות המתעוררות לאור צרכים דתיים-חברתיים מיוחדים ( 4 וגזרות ) חיובים או א...  To the book