|
|
רינה נאמן | 65 כל מה שרציתי . יחד היינו קונות בדים, אני הייתי בוחרת דגמים מחוברות אופנה, והיא הייתה מבצעת . בפעם הראשונה בחיי שמחתי שאמי יודעת לתפור . לגבי בנים הייתה בעיה . הנוער הלומד התפלג אז למה שנקרא "חברה סלונית" לעומת תנועת נוער . אני העדפתי חברה סלונית, אשר כפי שהשם אומר מבלה במסיבות עם שירים וריקודים סלוניים . העדפה זאת שלי הייתה כנראה מורשת מאופני הבילוי של הוריי בילדותי במסיבות שלהם . אז גם למדתי לרקוד ריקודים סלוניים . הבנים בכיתות שלי לא עניינו אותי . הם נראו לי ילדותיים . וביד אליהו לא היו חברות סלוניות . על מנת להגיע לחברה כזאת השתמשתי בהמלצה של הניה, הבת הצעירה של בת דודתו של אבי . הם גרו במרכז תל אביב וביקרנו אצלם לעיתים קרובות . דרך אחד משכניה, שהפך אחר כך "החבר" שלה, נכנסה לחברה סלונית והציעה לי להצטרף אליהם . החברה מצאה חן בעיניי . הבנות היו בגילי והבנים כשנה שנתיים מבוגרים מהן ומאוד ג'נטלמנים בהתנהגותם . חוץ מהניה והחבר שלה לא היו חברויות אחרות, כך שכולם רקדו עם כולן . באותם ימים לא היו מועדוני נוער, כך שהמפגשים התקיימו בדירות פרטיות . כל המשתתפים גרו בתל אביב, כך ...
To the book |
|
|