|
|
רינה נאמן | 57 די גדול לגזירה ותפירה, סביבו שלושה כיסאות, ותחתיו ארונית קטנה לאכסון אביזרי התפירה של אמי . כל בוקר צריך היה לנקות ולסדר מחדש את החדר כדי שיתאים לביקורי הלקוחות של אמי לשם הזמנה, מדידה וקבלה של בגדיהן . לאף אחד מאתנו לא הייתה פרטיות . העדר הפרטיות השפיע עליי בצורה חמורה . הייתי בגיל בו נוהגים לעשות אינטרוספקציה, לחשוב על מי אני ועל ההיבטים השונים של זהותי . לא היה לי לא זמן ולא תנאים פיזיים לעשות זאת . גם התביישתי להזמין אליי חברות שגרו בתנאים שונים לגמרי מאלו שלי, כך שגם היחסים החברתיים שלי נפגעו . לא פלא שבכל חיי בהמשך אני חרדה לפרטיות שלי, גם אם בעיני בני ביתי נחשבת כמוגזמת . אני מקפידה לשמור בדירה פינה או חדר משלי, שהם רק שלי, ואינני מרשה לאף אחד לנגוע בחפצים שלי . כדי להסיח את דעתי מקשיי החיים שלי בחדר אחד עם הוריי, התחלתי להתעניין בכוכבי וכוכבות קולנוע, בעזרת החוברת "עולם הקולנוע" ) הייתה פעם אחת כזאת ( , אותה הייתי קוראת בשקיקה . עד היום זכורה לי בבירור הסצנה הבאה . בשעות אחרי הצהריים אני שוכבת במיטה . לידי צלחת עם עוגה ) כמובן, גם ממתקים, ועוגה שאני אפיתי ( וקורא...
To the book |
|
|