התבגרות מוקדמת

48 | מסע בארץ לא נודעת הוריי, ואילו ישראלה ואני גרנו בחדר הפרטי שלה . מאוד הערכתי גם את הפרטיות וגם את הביחד אתה . בביקורים אלה גם לא היו לי נדודי שינה . גם השפה הרומנית המשותפת עם קרוביי ועם שכניהם הקלה עליי . הפוגות אלו הלכו ורבו, ככל שהוריי ניסו להסתדר בעצמם . לא היו לי שום חששות פן הוריי לא יסתדרו בתנאים החדשים . עוד ברומניה סיפרו לי שהעבירו כספים לישראל דרך שגרירות ישראל כשהייתה ברומניה . וכן שאבי קשר קשרי ידידות עם אנשים בעלי השפעה בישראל שיעזרו לו . אז הייתי רגועה . הצפי שלי, של אמי, ושל קרובי המשפחה שלנו היה, שנתגורר בחיפה, בה כבר גרו שני אחים של אמי עם משפחותיהם, ושאבי יקים מחדש בית דפוס . אבל לאבי היו תכניות אחרות . אבי החליט שנגור בתל אביב, העיר הגדולה בארץ, בעלת הסיכויים הטובים ביותר לתעסוקה ולחיי תרבות . כמו בוקרשט . כמו כן החליט אבי שאינו מוכן להקים מחדש עסק אלא רוצה לעבוד כשכיר, עם פחות דאגות והתחייבויות . ואכן, תוך מספר שבועות, ובזכות ידיעתו את השפה, מצא מישרת פקיד באחד הסניפים של בנק איגוד ) היה פעם בנק כזה ( . מכיוון שהמשכורת של אבי הייתה נמוכה מן הצפוי ולא מספיקה לקי...  To the book