הקדמה

10 | מסע בארץ לא נודעת למדתי בפילוסופיה את עמנואל קאנט שמבחין בין "אני חושב" — נושא ו"אני נחשב" — מושא שבונים יחד את התודעה העצמית ואי אפשר לבודד ביניהם, נזכרתי בלבטים שלי והבנתי שאני במקצוע הנכון . ביקורת נוספת כלפיי מאדם קרוב לי, הפעם בני, היא שאני יותר מדי מתכננת . "תחשבי על חייך ותראי שכמעט שום דבר ממה שתיכנת לא התגשם" הוא אומר . שמעתי בעצתו ותוך כדי כך נוכחתי שאני ממעיטה מאוד לחשוב על עצמי ועל חיי . נראה שלגבי נושא זה צדק אבי . אכן הייתי שטחית . מעולם לא כתבתי יומן . וגם ביומני השדה שלי במסגרת המחקרים האנתרופולוגיים שביצעתי לא התייחסתי בהרחבה לעצמי כחוקרת . וזאת למרות שהחוקר הוא דמות מרכזית בכל מחקר, ויחסי הגומלין בינו לבין הנחקרים משפיעים על שני הצדדים . ומכיוון שמחקר אנתרופולוגי נמשך תקופה ממושכת, שני הצדדים עוברים שינויים במהלכו . אני מדגישה בהנחיותיי לסטודנטים להתייחס לעצמם במחקרים שלהם, אבל אני לא נהגתי כך . מדוע ? מגיל מאוד צעיר נאלצתי להתייצב לבד מול אתגרי החיים . הוריי לא הנחו אותי בחיי המעשה, אלא סמכו עליי שאפתור את בעיותיי בעצמי . "את תסתדרי" היו אומרים לי . בכך חיזקו אמ...  To the book