עדות גרובה על המופתי לאחר המלחמה

ידוע שהקצינים הגרמנים מצאו נחמה בזרועותיהן של צעירות גרמניות . לכאורה הגיוני שיתירו לארי של כבוד ליהנות אף הוא מבנות הגזע העליון, אך דברי גרובה נטולי בסיס עובדתי . לא בספרו ולא בשום מקור אחר קיים רמז להתרועעות המופתי עם “נשים גרמניות צעירות ויפות מאוד” . אם כי ידוע על אי אילו אנשי דת בכירים שלא עמדו בפיתוי וקשרו קשר עם נשים, יודגש שהמופתי היה איש דת מוסלמי אדוק, לכן יש לקחת את דברי גרובה בערבון מוגבל . ניתן להניח שגרובה רצה להכתים את שמו של המופתי עקב היריבות האדוקה ששררה ביניהם . גרובה תואר כמי "שנמנה עם יריבי המופתי בגרמניה" : בעקבות דרישת המופתי בדצמבר 1942 להדיח את גרובה מתפקידו כאחראי לכל ענייני המזרח התיכון במשרד החוץ 321 הגרמני, הועבר גרובה מתפקידו . בהמשך הריאיון של כנען הסביר גרובה את הדברים הבאים : ריבנטרופ והימלר התחרו ביניהם באספקת כספים לחאג' אמין . הייתי משלם לו במו ידי מדי חודש 40 אלף מארק ( יותר מ - 10,000 דולר ) לקיומו ולקיום סטודנטים ערבים שלמדו בגרמניה : סכום דומה היה משלם לו הימלר לאחזקת בית המדרש לפרחי כהונה מוסלמים בדרזדן . המופתי ראה עצמו בבחינת אב רוחני של בית ה...  To the book