בעוד רגע השכנים ידפקו בדלת, חשב אבי . ברגעים כאלה הוא נהג להתפלל, וזה מה שעשה גם עכשיו . הוא הביט בשוקי ומילא את ליבו ברגשות רחמים עליו . הוא חשב על בדידותו, על הקושי שלו לקבל עזרה ובעיקר על החיים שלו, שבהם כל כך הרבה אנשים מבוגרים אומרים לו, "אתה לא בסדר" . אומרים, ציין לעצמו, במילים וגם במעשים, בהתנהלות הפשוטה שלהם . באופן שבו הם מסתדרים בעולם, הם משקפים לשוקי את מה שהוא לא, כל יום, כל היום, כל הזמן . המחשבות האלה ריככו את נקודת מבטו . הוא הצליח לראות מעבר לכעס שלו ילד עזוב, בודד ונזקק . ואז נישאה התפילה בליבו, באלם, ה', ה', א - ל מלא רחמים . מצא חמלה לילד הזה בלב הסובבים אותו, שירגיש בטוח דיו להיות מול כל מי שהוא מתמודד איתו, וגם כאן מולי . חבטות רגליו של שוקי ברגלי הכיסא ניערו אותו ממחשבותיו . הוא פנה אליו בטון ענייני, "אתה יודע, אם הייתי במקומך, כנראה גם אני לא הייתי רוצה שידברו עם ההורים שלי" . "בדיוק", ענה שוקי בכעס, "ואל תגיד לי שזה בשביל לעזור לי, כי – " "כי אתה לא צריך עזרה מאף אחד", השלים אבי את דבריו . "בדיוק", ענה שוקי בחדות, וניכר שנרגע מעט . "זה לא יעזור אם אגיד להורים ש...
To the book