|
|
אבי הנהן בהבנה . אחרי שנייה של שקט שאל, "ולדעתך, גם שוקי חושב, כמו כל העולם, שאת לא שווה ? שאת רק צריכה לדאוג להכול ? שאין בך כלום ? " "אני לא יודעת", אמרה רותי בייאוש . "גם אני לא . ואני מסכים שכדי לדעת, צריך אולי לברר איתו . אני רוצה לברר איתך מה את מרגישה בתור אימא שלו . האם לדעתך גם שם, כאימא של שוקי, את לא שווה, לא משמעותית ורק זו שאמורה לדאוג לכל מה שדרוש לו כדי שיוכל להמשיך לחיות את חייו איך שהוא רואה לנכון ? " "תראה", אמרה רותי בהיסוס, "יש סיכוי שאני כן שווה משהו בשבילו . כשאמרתי לאימא שלי שתפסיק לרדת לחייו, אני יודעת שהוא העריך אותי" . "העריך אותך על מה ? " התעקש אבי . "העריך אותי על כך שאני מכילה אותו ולא מדברת עליו באופן שיפוטי . ועכשיו, כשאני חושבת על זה, אני מבינה שהוא לא רק העריך אותי . הוא מצא דרך להגיד לי שהוא אוהב אותי ושהוא שמח שאני אימא שלו ושאני מתמודדת עם כל ההתנהגויות שלו . אני מרגישה שהעובדה שהוא עמד ככה לידי וכרך את הזרועות שלו סביבי, מעידה על הרצון שלו לומר לי, 'את אימא ממש - ממש טובה' . אני לא חושבת שאי פעם ראיתי את שוקי מביע רגשות כאלה . גם סגרתי את הפינה הזא...
To the book |
|
|