|
|
"אני מבין שהעניין נפתר . כן ? " שאל - קבע השוטר וסגר את הפנקס . "נלך", הודיע לעמיתו, ואז פנה אל רותי, "תקשיבי לי טוב, גבירתי, זה היה יכול להסתיים בצורה גרועה הרבה יותר . ילדים צריכים להיות בבית בלילה, ואי אפשר לתת להם ככה סתם ללכת לאן שבא להם . את מבינה שיכול היה להיות כאן אסון ? " רותי נאבקה בדמעות . "אתה צודק, אני אשתדל יותר . תודה שבאתם וסליחה על הטרחה" . השוטר השני גלגל את עיניו, פלט הערה נוספת על האחריות ההורית, ושני השוטרים עזבו בטריקת דלת . שקט עמד בסלון . האורות הכחולים עוד ריצדו על הקירות ועל פניו של שוקי . "אני רעב", הוא אמר . רותי הסתובבה אליו בחדות . "איפה היית ? אתה יודע כמה דאגתי ? לכמה אנשים התקשרתי כדי לברר איפה אתה ? מהבוקר אני מחכה לך, דואגת לך, חוששת לשלומך, ואתה ? אתה סתם מסתובב לך, נהנה מהחיים, נהנה מהמשטרה, נהנה מהכול . כלום לא מעניין אותך, לא הלימודים, לא החברים, לא אימא שלך, שכל כך דואגת לך . כלום ! " "אפשר לחשוב . הלכתי קצת . למה את ישר דואגת ? מה כבר קרה ? " "אין לי כוחות, שוקי, פשוט אין לי כוחות . לך למקלחת . אני אחמם לך פסטה ושניצלים . תאכל ותלך לישון" . "יש...
To the book |
|
|