י. פסיכואנליזה של התכללות

פרק : הלא-מודע המטפיזי, סוד הסתר הפנים ועצמיים מרובים 0 התחנה האבולוציונית האחרונה במסע התפתחותה של ״רפובליקת הסובייקטיביות . הרוח״ של הפסיכואנליזה אמורה, לדעת קולקה, להיות מאופיינת במונחים של הליכה אל האין-סוף ועיסוק במוחלט, לעבר אחריות לכינונו של כל זולת, תוך חריגה מן ההתבצרות באינדיווידואליות הפרטית . באמצעות הביטויים ״הפצעה״ ו״התמוססות״ מציע קולקה תהליך טרנספורמטיבי התפתחותי, המאפשר, ראשית, את הפצעת העצמי מתוך הלכידות המרחבית ותחושת רצף הזמן, ובהמשך – את הקיום הרוחני המתאפשר בעקבות התמוססות העצמי החורג מממדי המרחב והזמן . תהליך זה מביא לביטול הנפרדות בין ישויות בעלות תודעה באמצעות האמפתיה, והוא מתואר על ידי קולקה כמעבר מנפרדות לאחדותיות שכיוונו הברור הוא לינארי – מקיום אישי לקיום על-אישי, כלשונו . עמדה זו מתארת בדייקנות את תפיסת הרצוא החסידית של רש״ז, אם כי התנועה התודעתית שרש״ז מתאר היא מעגלית ואין-סופית, ומאפיינת את חיי הנפש של הבינוני המתפתחים בתהליך ספירלי של רצוא ושוב בין חוויות דבקות וישות . זוהי תנועה בלתי פוסקת אשר מתקדמת מהפצעה להתמוססות להפצעה וחוזר חלילה, של חוויית העצמי...  To the book