|
|
פרק 8 : המחשבות הזרות בהגותו של הבעש״ט הממד הרוחני באדם, שביטויו הדתי הוא הכרה באל ועיקר עיסוקו הקיומי סובב סביב חופש הרצון, השאיפה למשמעות ותכלית החיים . הממד הנואטי באדם קיים מעבר לגבולות הזמן והחלל והוא המרחב הנפשי שבו מתגלות אחריותו ומחוייבותו של האדם . פרנקל ייחס ל״לא-מודע הנואטי״ או ה״לא-מודע הרוחני״ את היכולת הטרנסצנדנטית הטמונה באדם, אך בניגוד לרעיון ההכרה הנואטית של אידל הוא הסתייג מ״תפיסות 0 תיאולוגיות חובבניות״ לפיהן האל שוכן באדם או בלא-מודע האנושי . ההתמודדות עם המחשבות הזרות באמצעות המודל הנואטי איננה ברורה כל צרכה, בעיקר משום שהיא איננה כרוכה באקט ברור אלא נשענת על רענון ההכרה בנוכחות האלוהית . יתכן שלכאן ניתן לשייך את הרעיון שברית המילה אמורה לשמש כתזכורת תודעתית מתמדת לנוכחות האל, כדרך התמודדות עם ההרהורים והמחשבות הרעות, בעיקר אלה הקשורות, מן הסתם, באקט המיני . תפקיד המילה, כתזכורת מתמדת לנוכחות האל ולמצוותיו, מקבל ביטוי תלמודי בתודעתו של דוד המלך : ״ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום, אמר : אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה ! וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דע...
To the book |
|
|