ח. משל השמש וביטול האני

פסיכואנליזה מיסטית 194 7 שהעלול יודע ומשיג איזה השגה בעילתו ובטל מהערך שמהעלול אל העילה, אצלו ע״י ידיעה והשגה זו ( הנ״ל, תניא, אגרת הקדש, כ, קכט ע״ב ) . משל השמש מובא בכמה מקומות ב״ספר התניא״ וממחיש את האפשרות שאור השמש ייראה בספירות הנמוכות כ״יש״ הקיים לעצמו ונפרד מהשמש שהיא מקורו . אולם עבור השמש אין אור השמש קיים כשלעצמו . גם המילה ״קמיה״ ( לפניו ) ממחישה את זמניות המוקדם והמאוחר הקיימת באשליית הנברא בזכות מערכת הספירות המאפשרת את חוויית הנפרדות שלו, בעוד שבעולמו של הבורא אין נפרדות ואין דיפרנציאציה, אין 74 מוקדם ואין מאוחר . 75 בכל את המדרגות הרוחניות ממשיל רש״ז באמצעות רעיון שבירת הכלים הקבלי . נברא מאיר אור אלוהי לפי ערך הכלים שלו, וככל שהכלים קטנים יותר רוחנית כך מדרגת האור המלובשת בהם הולכת ומתמעטת . מכאן שהגדלת הכלי הרוחני מרחיבה את כמות האור שהוא עשוי להכיל . גודל הכלי הוא המקבילה החסידית-קבלית למונחים פסיכואנליטיים כגון יציבות המבנה הנפשי, בשלות המיומנויות הרגשיות, 76 הגדלת הכלי הרוחני, רמת כוחות האגו, גמישות ולכידות ( cohesion ) העצמי, ועוד . אליבא דרש״ז, כרוכה, אפוא, קודם ...  To the book