ז. בין אינטואיציה והזיה

1 1 פרק 5 : דרך המלך אל הלא-מודע המטפיזי 1 1 96 הוא משער שמנוסה בתופעות פסיכוטיות, טוען ביון, אין ספק בנוגע לריאליות שלהן . שבכך ניתן לתלות את ההאשמה החפוזה והשטחית כלפי פסיכואנליטיקאים, לפיה הם 97 הסיבה – העושים פסיכו-אנליזה למטופלים פסיכוטים – הינם ״פסיכוטים״ בעצמם . לכך היא שעל הפסיכואנליטיקאי להיות מסוגל לתפוס באינטואיציה מציאות נפשית שאין לה כל מימוש חושי ידוע, ממש כפי שקורה הדבר אצל הפסיכוטי . מבחינה זו, סבור ביון, ניתן להשוות בין המצב המתאים לתפיסה באינטואיציה של התרחשויות פסיכואנליטיות ובין מצבים האמורים לספק תנאים להזיות . האדם ההוזה חוֹוה התנסות חושית בלי כל רקע של התנסות חושית, ולעומתו הפסיכואנליטיקאי אמור לזהות או 98 לתפוס באינטואיציה את ההזיה, כלומר את המימוש המוחשי של המחשבה . ביון מצביע על טשטוש מובנה בין תופעת ההזיה ובין התפיסה באינטואיציה, כנראה על מנת להדגיש את העובדה שקליטה לא-מודעת באמצעות ״איבר החוש של 99 היא נטולת מגבלות מבחינת יכולתה להעריך, לתאר ולפרש המציאות הנפשית״ את המקבילות של החושים, גם בהעדר נתוני החושים . באמצעות הדגשת הדמיון בין התפיסה האינטואיטיבית, אש...  To the book