ג. האובייקט הפנימי

פסיכואנליזה מיסטית 8 באופן פרדוקסלי, שתי העמדות הללו עשויות לקבל חיזוק, מאשש או מפריך, מדברים שריזוטו מצטטת מפיו של מר דאגלאס, מטופל אשר מלווה את ציור האֵל שלו במילים שריזוטו מתארת כמיסתוריות : ״אני יודע שאלוהים שם בתוכי, אני לא יודע מה זה . עלי למצוא בתוכי . אני מרגיש שאלוהים עשוי להיות אני במראָה, והדרך 1 כאמור, היחידה שאוכל לפתוח את הדלת, היא לדעת אותי, באופן כוללני ובכנות״ . קל לשמוע בדברי מר דאגלאס את החיפוש האותנטי אחר הניצוץ האלוהי החבוי בסתרי נפשו, כפי שקל לדמיין את המטפלת מזהה בדבריו היבטים אישיותיים בלתי בשלים, שלא לומר פסיכוטיים . חקירה פסיכולוגית נועזת יותר מאפיינת את מחקריו של הלוי-ספירו . הוא נעזר במינוחיו של ויניקוט, ״מרחב מעבר״ ו״אובייקטים של מעבר״, על מנת לתאר את אפשרות הפנמתו של האובייקט האלוהי כישות ולא כסמל . לשיטתו, הייצוגים הפנימיים הם חלק מהשפה האנתרופוצנטרית, בעוד הנחת ההפנמה מעידה על אובייקט אלוהי חיצוני וממשי שקיבל ייצוג בעולם הפנימי כחלק מן העמדה התיאוצנטרית . גם פדיה רואה באופן דו-ממדי את מעמדו של האל ביחסיו עם האדם, כך שהוא משמש בעת ובעונה אחת ״זולת-עצמי״ ו...  To the book