א. מתחת לסף־המוות: על דיאלקטיקה ודיאלוג, שפה וגוף

452 | מוות דיאלוגי הציר הראשון – המתודולוגי – קשור בעיקרו לניתוח הדיאלוגי והדיאלקטי, לא רק של קטעי הגות ותיעוד, קטעי סיפורת כתובה ותיעודית ודבריהם של אנשים אנונימיים ״מן השורה״ ואנשים ידועים, אלא גם של עמדות סותרות שקיבלו לעיתים מעמד שווה בדבריי . באומרי ״ניתוח דיאלקטי״ איני מתכוון בהכרח לדיאלקטיקה הגליאנית שיוצרת סינתזה בין עמדות סותרות, אלא לדיאלקטיקה חמורה יותר, שאינה מתיימרת להתיך את העמדות לעמדה קוהרנטית אחת, חפה מסתירות . בפסקת הפתיחה של המאמר ״גאון וענווה״ כותב הרב סולובייצ׳יק : ״האדם הוא יצור דיאלקטי . קרע פנימי חודר את אישיותו בכל אחד מרבדיה [ . . . ] . גדלותו ואופיו היוצר של האדם נובעים מן הקרע 3 בדברים אלו הפנימי הטבוע בו ומהיותו שרוי בעצם ישותו במתח ובמבוכה מתמידים״ . עומד הרב סולובייצ׳יק על טבעו של האדם כיצור דיאלקטי הנקרע בין עמדות סותרות, אשר דווקא משום שאינן מכפיפות עצמן זו לזו בשום מקרה, הן חושפות את גדולתו 4 בספרו ״מן הסערה״ פורשׂהרב סולובייצ׳יק את התאוריה שלו ויצירתיותו של האדם . על הרגשות, ושם הוא כותב כי ״בכל חוויה רגשית טמונה התייחסות בלתי מפורשת אל היפוכה״ . הוא ...  To the book