ד. מחשבה ביתית ומחשבה מבייתת כלפי המוות

236 | מוות דיאלוגי ״האחיות האלה יודעות מה שהן עושות״ : בית החולים כאתר של ביטחון בשיחותיי עם שמשון עם שמשון – שבגישתו אל המוות והתמודדותו עימו אדון בהמשך השער – נפגשתי חמש פעמים בחודש האחרון לחייו . שמשון היה ימאי כל חייו, נשוי ואב לשניים, בן 79 במותו . הוא התמודד עם מחלת הסרטן בשנות חייו האחרונות, ועד לחודשי חייו האחרונים טופל לסירוגין בבית החולים רמב״ם בחיפה ובביתו על ידי אשתו וילדיו . שמשון דבק בחייו עד לרגעיו האחרונים, כפי שעולה גם משיחותיי עימו וגם משיחתי עם אשתו לאחר מותו . הוא אהב את ביתו וסמך על אשתו בכל הנוגע לטיפול בו, ובכל זאת, בין פגישתנו הראשונה לשנייה התעקש להגיע לבית החולים, אף שאשתו לא מצאה בכך טעם והתנגדה . כששאלתי אותו בפתיחת מפגשנו השני מה הביא אותו לבית החולים ענה לי : שמשון : לבית החולים ? הייתי צריך לעבור אתמול טיפול כימותרפי . עכשיו לפני כל טיפול עושים ספירת דם, אם ספירת הדם מתאימה – אתה מקבל טיפול . אם לא, אתה לא מקבל . אז עשו לי ספירת דם והספירת דם דווקא הייתה בסדר, אבל יש גם בדיקת דם כללית ומצאו ששני פרמטרים לא בסדר, הקראיטנין [ שאחראי על ] הפעולה של הכליות, ו...  To the book