|
|
218 | מוות דיאלוגי המחט בוריד כבר יממה וצריך לזכור לא לשנות תנוחה כי מה, תתחילי לצעוק באמצע הלילה מעומק החדר אחות ? אחות ? או גרוע מכך, תלחצי ( אם תמצאי ) על הפעמון שיצלצל בעמדת האחיות ויצלצל ויצלצל ויצלצל מתריע רק לך, שמאוחר, מאוחר, שכבר איחרת ? שירה של לטוביצקי מתאר לילה במחלקה הפנימית בבית חולים . השיר נפתח בתיאור אי-הנוחות הנגרמת לה כתוצאה מחיבור האינפוזיה לזרוע, חוסר האונים לנוכח השקית הגמורה העלולה לגרום לזרימת דמה בכיוון ההפוך והקיפאון שנובע מחוסר האונים והדאגה . לטוביצקי מצדיקה את הקיפאון בכך שהיא מעמידה כאלטרנטיבה לו את הצעקה ״באמצע הלילה מעומק החדר / אחות ? / אחות ? ״ . במילים אלו הופכת לטוביצקי את מרחב המחלקה לסט צילומים של סרט אימה, שבו צעקותיה קורעות בקולן הרם ובחוסר התוחלת שבהן את הדממה והחושך, ״מעומק החדר״ לאין שומע . הבחירה ב״אמצע הלילה״ וב״עומק החדר״ והכפלת הקריאה לאחות, כשכל אחת מהקריאות עומדת בטור נפרד ויחד הן נותנות ביטוי לעומק החדר בטופוגרפיה של השיר, מייצרת מרחב אימתני, שבחלק קודם באותו השיר תואר כ״בית יתומים״ ובהמשך יתואר כ״בית כלא״ . כאן, בחלק ד של השיר, חוסר הא...
To the book |
|
|