אהבה של אמת : בין אחֵרוּת להתאחדוּת בסיפורת של נוטים למות | 187 המוות : אהבת בת לאביה המת, אהבת אישה לבעלה הנוטה למות ואחר כך מת אף הוא, ואהבת אישה נוטה למות ( המחברת והדוברת ) לאהוב נעוריה, ששב לחייה לפני מותה ובכך מסגר את חייה באהבתם : ״באת אל חיי בניצתם, בטרם הייתי, ובתומם בטרם כבו, 56 בשורות בעת היותי לאשה שאתה עשיתני ובעת היפרדי ממה שעשני אשה כל ימי״ . אלו, הכתובות כמו כל הספר בגוף שני, כמכתב ארוך לאהובהּ, מתארת בן-יוסף גינור את גילוי האהבה כרגע לידתה כסובייקט נשי בחייה ואת החייאתה של אותה אהבה ישנה כמשכו של רגע פרידתה מהם . ספרה של בן-יוסף גינור נפתח במטפורה הקושרת את האהבה והמוות ואת שניהם אל המחלה : הנגע . כבר בפתיחת הספר מזכירה המחברת את תפיסתה של סוזאן סונטאג, המתנגדת לשימוש במחלה כמטפורה ולשימוש במטפורות לתיאור המחלה, 57 בן-יוסף גינור, כך נראה במהלך הקריאה בספר, אך מבטאת תפיסה שונה בתכלית . אינה מסוגלת להבין את מחלתה, את חייה, את האהבה שתוחמת אותם ואת מותה ללא שימוש במטפורות, כפי שניכר כבר משמות הפרקים בספרה ( אליהם אשוב בסוף הפרק ) . ה״נגע״ בדפיו הראשונים של הספר משנה את פנ...
To the book