142 | מוות דיאלוגי בשעה שרוב מושאי תשוקותיו האחרים של הלב נמצאים מעבר להר ועל כן נעלמים מעיניו . הכמיהה לבריאות ולחיים, שמתעצמת בתקופת ההתמודדות עם מחלה המאיימת על החיים ובמיוחד על סף המוות, היא גם אולי זעקתה הצלולה ביותר של דוריס – אישה בת 6 , אשר התגרשה מבעלה לפני שנפטר ממחלת כבד, שכלה את בתה לאחר מכן, ובזמן מפגשינו התגוררה בקריית גת וגידלה את שני ילדיה הנותרים, האחד חייל בצבא והשנייה נערה בתיכון . במילים אלו פתחה דוריס את דבריה בשיחתנו היחידה : דוריס : שמי דוריס, אני בת 6 , אני גרושה, התגרשתי . היו לי ילדים, ילדה אחת נפטרה לפני שלוש שנים ונשארו לי שני ילדים . זהו, אני בן אדם שמאוד אוהב את החיים, מאוד . אוהבת לעבוד, אוהבת אקשן בחיים . אה . . . זהו . במהלך ה . . . שאיבדתי את הילדה האמצעית שלי, למדתי רישיון אוטובוס, את הרישיון הזה לא זכיתי לעשות, הצלחתי רק להוציא רישיון למיניבוס . עד לפני שחליתי, לפני שמונה חודשים, עבדתי אה . . . בעבר עבדתי מטפלת סיעודית, בבית אבות ו . . . קשישים, מאוד אהבתי גם את העבודה הסיעודית, אבל בשנים האחרונות – שנתיים אחרונות – עבדתי נהגת מיניבוס, על אוטובוס זעי...
To the book