קטעי זיכרונות

אבי כתב, קרא והבין עברית, ובחלק מזמנו עסק במה שקרוי "קבלה מעשית" ובכתיבת קמעות, כך שישראל, עברית ויהדות היו תמיד חלק מחיי . גבי חברי ואני בילינו כל יום שעות על מדרגות הבית בהמתנה דרוכה לבוא המכתב המיוחל המזמין אותנו להשתתף בקייטנה בשווייץ . מכיוון שלא יכולנו לשתף אנשים מבחוץ במבצע, יצא שהחבר הכי טוב שלי לא ידע שום דבר על מה שהתרחש אצלי אף שנפגשנו כמעט כל יום . כך קרה שביום ראשון שאחרי הנסיעה הוא הגיע לביתנו לביקור רגיל והיה המום לשמוע שנסעתי . עברו שלושים ואחת שנים עד שאיתרתי אותו בצרפת לאחר חקירה מאומצת של שלושה חודשים, ואז הוא סיפר כמה נעלב מהתקרית, עד שהבין וסלח . מאז חידשנו את הקשר ואנחנו מתראים בצרפת ובארץ, וכל מפגש הוא שמחה גדולה והעלאת זיכרונות . הוא ומשפחתו נשארו בקזבלנקה עוד עשרים שנה, ואז עברו להתגורר בצרפת . לא פעם חשבתי שיכול היה להיות לי אותו מסלול חיים, ואני שמח על כך שהמסלול שלי היה שונה . בשבת ה- 22 ביולי 1961 התייצבנו על פי ההנחיות כל נער ונערה עם הוריהם בשעה מוקדמת ברחבת הדואר המרכזית של קזבלנקה, שם עמד איש גבוה ודיבר ודיבר בקול עמוק . אני לא זוכר כלום ממה שהוא אמר, א...  To the book