|
|
העולם על-פי פלקוביץ׳ 88 כן לא נמצאו בבתים . שלושה ימים ושלושה לילות נמשך העוצר . איש לא העז לצאת מפתח ביתו, מחוץ לשתי השעות הנ״ל . הצבא מילא את כל הרחובות, ואוי לו לאיש שנפל לידם . באחד הימים האלה הוציאו הגרמנים עשרים יהודים נכבדים מבתיהם וגם פולנים אחדים, העמידו את כולם על המדרכה וירו בהם והמיתום . ניתנה פקודה, שהחללים יהיו מוטלים על מקומם במשך עשרים וארבע שעות, למען יראו וייראו . אחרי עשרים וארבע השעות ניתנה פקודה לקבור את החללים בלילה . פחד וחרדה תקפו את כל תושבי העיר . אור ליום שישי הצצתי לרחובות העיר וראיתי שהם ריקים כולם מאדם, ודממת מוות שוררת בהם . לקחתי את כל בני משפחתי וכולנו ירדנו לתוך מרתף, שהיה בביתי, ללינת לילה . המרתף היה אטום מכל צד, ללא שום חלון ואשנב ; גם קו אור אחד לא חדר לתוכו ; הוא היה מלא פחמים . התיישבנו על הפחמים ולא יכולנו לעצום עין כל הלילה, כי העיר המתה ונזדעזעה מיריות תותחים כבדים . גם למוחרת לא יצאנו כל היום מן המרתף בגלל היריות והקרבות . גם בשעות שבהן מותר היה לצאת ולקנות צורכי אוכל, לא העז איש לצאת מחשש סכנה לחיים . ממול בית החרושת שלי ודירתי עמד בית החרוש...
To the book |
|
|