כעת השמש רוצה לזרוח

185 פרק ז : שירי גוסטב מאהלר ( 1860 - 1911 ) בית מובאות תחושות הפוכות של צער מול נחמה . צערו של רוקרט עומד בניגוד לעולם מסביבו שממשיך כמנהגו ואינו משתנה . השיר הפותח לוכד את ההורה מוכה היגון שנע הלוך וחזור בין שתי תחושות : הכאב הפרטי שלו והאור שלו שכבה אל מול אור השמש המציף את העולם . הוא באֵבל והעולם כמנהגו נוהג . כל הליד משדר צער עם מצלול מונוכרומטי מכוון, הקול תמיד ברגיסטר האמצעי – כביכול האב המיוסר אינו יכול להרים את קולו . אף שהשיר הולחן לקול ותזמורת, התזמור דליל כבר מההתחלה . מעין תזמורת קאמרית שלעיתים הופכת לדואט . בפסאג׳ הראשון נשמעים אבוב יחיד עם קרן יער סולו בקונטרפונקט עגמומי, ״איטי ומדוכא״ ( דוגמה 43 ) . דוגמת תווים מס ׳ 43 : מאהלר, ״ שירי מות ילדים ״ , שיר מס ׳ 1 , תיבות 1 - 4 מאהלר בוחר בכוונה תחילה שני כלים עמומים בעלי צליל המשדר גוון של ריחוק כדי לתאר עד כמה דהה אור השמש ועד כמה העולם נראה מלאנכולי . האבוב חוזר ומקשר בין הופעות הקו הווקאלי . ההקדמה בנויה כמעט צליל מול צליל ומכינה למילים ״כעת השמש רוצה לזרוח . . . ״, אז נכנס הקול המתאר את ההורה האבֵל שנראה שיש לו קושי לס...  To the book