עריסת צערי היפה

97 פרק ד : שירי רוברט שומאן ( 1810 - 1856 ) מעולם לא חלמתי לגעת בליבך, מעולם לא התחננתי לאהבה ; רק שאפתי לחיות בשלווה ולנשום את האוויר שאת נושמת . אבל אַת גררת אותי לכאן, שפתייך דיברו מילים מרות ; טירוף חושים אחז בי וליבי חולה ודווי . רגליי עייפות וחסרות כוחות אני גורר את עצמי, חפציי בידיי, עד שאניח את ראשי העייף רחוק בקבר קריר . Nie wollt’ ich dein Herze rühren, Liebe hab’ ich nie erfleht ; nur ein stilles Leben führen wollt’ ich, wo dein Odem weht . Doch du drängst mich selbst von hinnen, bittre Worte spricht dein Mund ; Wahnsinn wühlt in meinen Sinnen und mein Herz ist krank und wund . Und die Glieder matt un schlepp’ ich fort am Wanderstab, bis mein müdes Haupt ich lege ferne in ein kühles Grab . במקור כולל שירו של היינה שישה בתים, כל אחד בן ארבע שורות . הדימויים הפותחים של השיר מביעים חיים שלמים של הנאות וצער מהעריסה עד הקבר . זהו שיר פרידה, בו הדובר נפרד מעירו היפה, מבית התפילה – שם פגש את אהובתו, הוא היה רוצה בעצם לא לפגוש אותה, כי אז היה נחסך ממנו כאב רב . הוא חש דחוי וחולה, נפ...  To the book