זיגמונד פרויד 106 אי – עונג עצום והגנה ראשונית מופרזת . ההטענה המשתוקקת וכמוה שחרור האי – עונג, כאשר Er הנדונה מוטענת מחדש, עלולים להזיק מבחינה ביולוגית . דבר זה נכון עבור הטענה משתוקקת בכל פעם שהיא עוברת מידה מסוימת ובכך מעודדת פורקן, ועבור שחרור אי – עונג לפחות בכל פעם שההטענה של Er העוינת אינה נובעת מן העולם החיצוני אלא מ – ѱ עצמה ( באמצעות אסוציאציה ) . אם כן, גם כאן מדובר בסימן, כדי להבדיל בין W ( תפיסה ) לבין Er ( רעיון ) . נראה שה – Ɲɯ [ נוירוני תפיסה ] הם המשמשים כסימן כזה, כסימן למציאות . בכל מקרה של W חיצונית נוצר עירור איכותי ב – ɯ , אלא שבתחילה הוא חסר חשיבות בעבור ѱ . יש להוסיף כי עירור – ɯ מוביל לפורקן – ɯ , וכמו בכל פורקן, מידע על כך מגיע ל – ѱ . מידע – הפורקן מ – ɯ הוא אפוא הסימן - לאיכות – או – למציאות עבור ѱ . אם ההשתוקקות לאובייקט מוטענת בשפע, כך שהיא מופעלת באמצעות הזיה, אזי בא בעקבותיה אותו סימן של פורקן או של מציאות כמו במקרה של W . במצב כזה הקריטריון אינו מתקיים . אולם אם ההטענה המשתוקקת מתרחשת תחת עכבה, דבר המתאפשר משקיים אני מוטען, ניתן לדמיין מקרה כמותי שבו הה...
To the book