|
|
מתווה לפסיכולוגיה מדעית 95 של המנגנון הפסיכי . את הידוע לנו על אודות הגירויים הפנימיים ביכולתנו להביע 103 שהם מתהווים באופן באמצעות ההנחה שטבעם הוא בין – תאי, רציף ושהם הופכים לגירויים פסיכיים רק באופן מחזורי . לא נוכל לחמוק מן הרעיון שמתרחשת הצטברות, ועקב היות ההשפעה הפסיכית לסירוגין, הקונספציה היחידה האפשרית היא שבמהלך הולכתם אל ѱ הם נתקלים בהתנגדויות שעליהן הם מתגברים רק כאשר ישנה עלייה בכמות . לפיכך, אלה הם מסלולי הולכה המורכבים ממקטעים רבים, שביניהם מוצבים כמה חיצי – מגע עד לגרעין של ה – ѱ . מכל מקום, מ – Ɋ מסוימת ואילך הם מתנהגים כגירוי רציף, וכל עלייה ב – Ɋ נתפסת כעלייה בגירוי ה – ѱ . לכן נוצר אז מצב שבו מסלול ההולכה הופך חדיר . הניסיון מוסיף ומלמד 104 שלאחר פורקן גירוי ה – ѱ שב מסלול ההולכה למצב של התנגדות . 105 מסלולי ההולכה ѱ מתמלאים על תהליך כזה מכונה סכימה . ידי סכימה עד שהם הופכים לחדירים . כפי הנראה, קטנותו של הגירוי הבודד היא המאפשרת סכימה . סכימה הוכחה גם במסלולי ההולכה של φ , לדוגמה, במקרה של הולכת כאב, שבו היא תקפה רק עבור מנות קטנות . התפקיד השולי יותר של הסכימה בצד ...
To the book |
|
|