החבֵרה מול התביעות החברתיות

פרק שמיני : קולות מחאה | 345 שבאמצעות הכתיבה היא עורכת מסע אל הנפש פנימה . במשפטים קצרים, בלי לנקוב בשמות ומבלי להרחיב בתיאור האירועים היא רומזת על מה שאולי ראוי לו להישאר מוצנע מעין זר . מכאובים אלה הם נחלת העבר, כאשר הייתה צעירה . עתה היא חשה שהזקנה המתקרבת מועילה לה . אף שהיא מלווה בתוגת מה היא גם מקלה מפני ש״גמרת את כל חשבונותיך עם תלאות- האהבה לצורותיה השונות״ . רק ההזדהות עם סבלה של הבת מפריכה את 60 תקוותה שיוטב לה, שהיא תצליח ״לנוח משהו מהן, מן היריבות״ . הסיפור הוא אוטוביוגרפי ומשמש חיזוק לדעותיהן של ליליה ויוכבד . כפי שכבר נאמר הן היו מוטרדות מנורמות התנהגות מתירניות מדי לטעמן . ממקורות חיצוניים ידוע שהכותבת נפרדה מבעלה ואבי שני ילדיה דוד מלץ ונישאה לנחום בנארי שגם הוא נפרד מאשתו ואם ילדיו כדי להינשא לה . בזמן שסיפורה התפרסם יהודית כבר לא הייתה חברת קיבוץ . בני הזוג נאלצו לעזוב 61 בגלל דרישת גרושתו של נחום שהמשיכה להיות חברה בו . בעניין זה, כמו בעניינים אחרים שכבר הוזכרו, ניכרת השפעתה של רחל כצנלסון על העורכות . השקפתה, שלא ייתכנו שינויים בדמות האישה אם לא ידונו במיניות, בזוגי...  To the book