תביעה גלויה לשינויים

324 | לדובב שפתי שותקות מהגברים, אלא לחזק את הנשים – לפתח את המודעות שלהן לעמוד 16 ברשות עצמן, להכשירן ״לחיי-עבודה ולעצמיות אישית ותנועתית״ . בשונה מפסיה, היו חברות שהתלוננו מראשית ימיהן בקיבוץ על האפליה המגדרית . הטענות כנגד העסקתן בענפים חקלאים היו רבות תוך שהסבירו שעליהן להיות מופקדות על ענפי השירות . רבקה ברלינד וטובה שופמן למשל מספרות שכאשר השתלבו בענפי הרפת והעגלונות נאלצו להתמודד לא רק עם הקושי הפיסי, אלא גם עם לעג החברים . אף כאשר הוכיחו שאינן נופלות מהגברים המשיכו רבים לטעון שעבודות אלה אינן מתאימות לנשים . אפילו קיילה גלעדי שאת תלונותיה על אפליית הנשים ניתן לגלות בעיקר מן המשתמע, העזה פעם אחת להתריס כנגדם . היא לא הצליחה להבליג על העלבון שספגו חברות בסג׳רה שעבדו בחקלאות, כאשר יצאו החברים כנגדן באמירה 17 ״אתן תפסתן את מקום פרנסתם של הגברים, בכוח האגרוף ניפטר מכן״ . הבולטת מבין הכותבות הללו היא שרה בלומנקרנץ שדנה בסיפורה שכבר הוזכר בהבדלה המגדרית לא כנספח לסיפור הכללי ולא רק כדי להשלימו . המאורעות בסיפורה התארגנו סביב העלילה של ההיררכיה המגדרית כאשר תכונות הגברים מנוגדות לנשיות...  To the book