מדוע הסכימו החברות לספר את סיפורן?

פרק רביעי : מספרות הזיכרונות | 187 בהשתתפותן בספר מחווה של ידידות ביניהן . בעיקר חשו כך אלה שהעורכות פנו אליהן ישירות בזכות הכרות מוקדמת, יחסי חברות או קרבה משפחתית . כך למשל שרה בלומנקרנץ ואוטיה היו בנות משפחתה של ליליה ואווה טבנקין הייתה ידידה קרובה במיוחד של ליליה ויוכבד . כדי להבין עד כמה היה הקשר ביניהן אמיץ די אם נזכיר שכאשר אווה שכבה על ערש דווי היא ביקשה שהן תטפלנה בעיזבונה ( יומנה, מכתביה ורשימותיה ) ושהן תוצאנה חוברת לזכרה . גם שרה בלומנקרנץ וגם אווה טבנקין היו פעילות בביתן, בקיבוץ המאוחד וגם בתנועת הפועלות ועל כן אך טבעי היה לצרף את סיפוריהן לקובץ . חברות אלה לא רצו לאכזב את העורכות וגם חששו שסירוב יפגע בקשרים ביניהן . וכמו שהקרבה אליהן השפיעה על נכונותן להשתתף בקובץ, גם הקשר לחברות עין חרוד השפיע . חברות הקיבוץ שהיו כבנות משפחה להן ניאותו להירתם למאמץ 82 כדי לא לאכזב את ליליה ויוכבד וכדי שלא יתערערו היחסים ביניהן . בין אלה שנענו לבקשת העורכות היו גם כאלה שלא הכירו את ליליה ויוכבד הכרות קרובה, אך שמען הגיע אליהן . הן הוקירו את פעילותן הציבורית בתנועה הקיבוצית ובביתן הקיבוצי ...  To the book