יומני חיים ומכתבים כסיפורי זיכרונות

174 | לדובב שפתי שותקות שכלל בין השאר מכתבים, שירים ואף קטעי יומן כאשר הבינה שהיא על ערש דווי . גם בתיה ברנר השמידה את פירות כתיבתה האינטימית . הנשים הללו היו בנות דור ש״לא הורגל בחישוף טפח מתחום היחיד שלו . הוא התאכזר על נפשו כעל נפש זולתו . חיי החומרה שהטיל על עצמו היו כחומה בצורה שאין 57 בה פרצה כלפי חוץ״ כדברי ברכה חבס . לעיתים היומן לא הושמד אך נשאר חסוי לבקשתם של הכותבת או של בני משפחתה . לא ניתן לעיין בו גם לאחר שהופקד בארכיונים יישוביים או תנועתיים . כך לגבי יומנה של אווה טבנקין שנפטרה בשנת 1948 . לא ברור אם היא השמידה במו ידיה את הקטעים החושפניים במיוחד ביומנה או שהם הושמדו על פי הוראה שלה בדרך אחרת . גם את החומרים הנותרים היא אסרה לחשוף ואולי זו הייתה דרישתם של בני משפחתה . עיזבונה נכתב ברוסית והוא כולל גם חלקים מיומנה . הוא הופקד בארכיון יד טבנקין אולם שנים רבות היה מוגבל לשימוש וקוראים חיצוניים לא הורשו לעיין בו . קטע אחד מיומנה, שהיא עצמה בחרה, פורסם ב״דברי פועלות״ שיצא לאור בשנת 1929 . היא מגלה בו טפח מחייה של אישה נבגדת . ולאחר שנים רבות, בשנת 1977 , תרגמה יוכבד בת רחל מ...  To the book