יוכבד בת רחל תרשיש

פרק שלישי : העורכות | 103 שעל שפת הירדן ורוב חבריה נמנו עם אנשי העלייה השנייה נוכחה שגם בחיים הציבוריים אין שוויון מגדרי . כעבור שנה עזבה את הקבוצה בגלל קונפליקט אידיאולוגי . שבע שנים מאוחר יותר היא הנציחה את הנושא של אי השוויון ברשימה שראתה אור בספר ״דברי פועלות״ בשם ״חג שנשבת״ . היא תיארה בה את התנגדות החברים להצעה שלה ושל חברתה לחוג את האחד במאי . החברים נמקו את התנגדותם בעיקר בחשש לאבד הכנסה מיום העבודה האבוד, אך הן לא נכנעו ובכל זאת שבתו ממלאכתן באותו יום . לא רק ההתנגדות הכעיסה את יוכבד, אלא העובדה שההצעה לא עוררה כל ויכוח עקרוני האם צריך לציין את יום הסולידריות הבינלאומית . היא גם התאכזבה מיחס החברים אליהן, שראו בהצעתן ובעיקר בהחלטתן להפר את ההחלטה ולשבות מרדנות בלתי ראויה . יוכבד הסבירה את היחס כלפיהן כביטוי 3 לפטרונות גברית על שהן העזו ״להסיר כבלים ׳פטריארכליים׳ מקובלים״ . לאחר עזיבת הקבוצה היא הצטרפה למשק הפועלות בנחלת יהודה ולמשק הפועלות בשכונת בורכוב כעובדת זמנית במשתלה . כאשר הסתיימה העונה היא למדה בסמינר לוינסקי ועבדה באותו זמן במשק בית ובמכבסה . כל אותן שנים השתתפה באספו...  To the book