ממשיכו של הספר ״דברי פועלות״

16 | לדובב שפתי שותקות זיכרונות, יומנים ומכתבים של נשים יהודיות, וגם של אחדות מהעליות הראשונות, אבל לראשונה הופיע ריכוז כזה של כתיבת נשים שנועדה לתעד את המהפכה שחוללו בחייהן . מתכונת הספר והתהודה שלה זכה קיבעו אותו כאבן דרך ביצירה הנשית בארץ . הקוראות והקוראים ראו בו פורץ דרך של כתיבת הנשים המתעדת וגורם בהתפתחותו של ז׳אנר ספרותי-פובליציסטי 2 בקרב חברות בתנועת הפועלות . הוא היווה דגם של כתיבת נשים ראויה . תפיסת עולמן התרבותית-אידיאולוגית של העורכת והכותבות ניתבה אותן לספרות דוקומנטרית תיעודית . אך אף שהספר ביטא את חיי הכלל והבליט את נקודת המבט האידיאולוגית, הוא היה גם לכלי של ביטוי אישי . הסיפור הכללי לא העלים את הסיפור האישי . הפועלות סיפרו גם על עצמן, אחדות בצמצום ואצל האחרות תפסה הכתיבה הזו מקום בולט יותר . הספר קרא בכך תיגר על נטיית החלוצים שלא להבליט את הסיפור האישי שהתקבל כביטוי לגאווה מיותרת, בעוד הסיפור הקולקטיבי כמו המעשה הקולקטיבי הועלו על נס . ספרות הביוגרפיה לצורותיה לא שגשגה באותן שנים בחברה החלוצית ״בגלל עצם הווייתו של הדור וההולכים לפניו, אשר האלמוניות הייתה מסמליו העיקרי...  To the book