אחרית דבר - להתיידד עם אי־ודאות

לטיפול נמרץ, מורדם ומונשם, אשתי וילדיי הוזעקו, אולי כדי להיפרד . . . במהלך פעולות ההחייאה חוברתי למכשיר החייאה ייחודי ( ECMO ) שבמקרה היה בבית החולים שבו נותחתי, והוא החליף את הריאות שכשלו עד שחזרו לתפקד . כשלושה שבועות הייתי מורדם ומונשם, עד שהתעוררתי מחדש לעולם . החוויה המטלטלת הזו הציפה אותי בשאלות קשות - איך זה קרה ? ולמה לי ? ומה החזיק אותי בחיים ? מזל ? מדע ? הטכנולוגיה החדשנית ? המסירות של הרופאים ? התפילות ? התקווה והחיבוק היומי של אשתי ? המוזיקה שניגן לי בני הבכור ? הדיבור המתמשך של בתי ? העיסויים של בני הצעיר ? הנוכחות הקבועה של החברים ? מזל ? גורל ? יד מכוונת ? כל אלו חברו יחד ותרמו לחזרתי לחיים . היו לי מחשבות קשות על אי-ודאות בטיפולים הרפואיים, במיוחד בניתוחים, ועל שבריריות חיי . הייתי עלול לשקוע בדיכאון, או לחוות פוסט טראומה . יכולתי לכעוס, לתבוע את המנתח שברשלנות חורר את המעי הגס וסיכן את חיי . . . חיי אדם מלאים באי-ודאות, המעוררת פעמים רבות תחושות קשות של חוסר אונים וחרדה . לא ניתן לעצור סופת שלג, התפרצות הר געש, חמסין . אי אפשר לשלוט בטבע, ולא לעצור את הזמן . אין מנוס ...  To the book