הותר לפרסום

שלו, נראה כל כך צעיר, ממש ילד, עם חיוך מאיר ושמח . לא בטוחה שאני זוכרת אותו, כבר כמעט שנה אינני עובדת במרפאה הזו, אבל היא עדיין חלק ממני . אני מבקשת בקבוצה : "ספרו לי עליו" . "איש יקר ומיוחד מאד . אבא אהוב ואוהב, איש מסור לאשתו, מחנך מיוחד, איש של נתינה בלי סוף ובפשטות, ותמיד בשמחה . קשה וכואב מאוד . יהי זכרו ברוך ושנזכה ללכת בדרכיו" . כולם נוסעים ללוויה בהר הרצל . אני צופה בשידור שלה באינטרנט, דמעות בעיניים . שומעת את ההספדים של אשתו, אביו, אימו, אחיו התאום, אחותו . ומכל הספד אני מרגישה איזו משפחה מיוחדת, כמה כוחות יש לה, כמה גדלות רוח . אין בהם כעס, אין להם חשבונות . לא עם הממשלה, לא עם מישהו אחר . גם לא עם אלוהים . משפחה מאמינה, חמה, מלוכדת . וכמה הערכה לאדם המיוחד הזה . קהל עצום התכנס תחת הסככה הגדולה בהר הרצל . ההר שקיבל מאז ה- 7 באוקטובר עוד כל כך הרבה מתים . ברקע נשמע תיפוף הגשם על גג הסככה, שמתגבר כשאשתו מדברת . הרגשה שההוא שם למעלה בוכה ביחד איתה, ביחד עם כל הקהל הגדול . ובסוף הלוויה - שרים . כן, הוא ביקש מהם להמשיך לשמוח . האח מנגן ושר "כאייל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג...  To the book