להיות או לא להיות

שנישאה ? "רינה, אני חייב לשאול כמה דברים . אחר כך נבדוק אם יש באמת סיבה לדאגה . יש לך חבר ? מי הוא ? האם הוא יודע על החששות שלך ? מה את חושבת שיגיד ? " רינה לא השיבה . מבטה היה מושפל וראיתי דמעה נושרת מעיניה . היא ישבה ושתקה . חיכיתי . אחרי כמה דקות הפרתי בעדינות את הדממה . "רינה, עשית כבר בדיקת היריון ? בואי נתחיל מזה . אולי את סתם מודאגת ? " לאחר כמה רגעי שתיקה נוספים, לחשה "בטח, עשיתי בדיקה ביתית, ויצאו שני קוים . זה היריון . נכון ? " הפעם אני שתקתי . לא ידעתי מה להגיד . היא קטעה את השתיקה . "באתי רק לספר לך, דוקטור, אבל אני לא מבקשת ממך כלום . פשוט הרגשתי שאני חייבת לספר למישהו . אל תדאג, אני חושבת שאסתדר" . ולפני שהספקתי להגיב כבר קמה והלכה . נותרתי מהורהר ומודאג עם האמירה "אני חושבת שאסתדר" ; הייתי מרגיש רגוע יותר לו אמרה "אני אסתדר" . בלי היסוס התקשרתי אליה אחרי שבוע : "בואי, רינה, תקבעי פגישה אליי . נראה לי שאנחנו צריכים עוד לדבר . מרגיש שלא סיימנו לדבר על הנושא ששיתפת אותי" . למשרדי נכנסה רינה רגועה יותר, אבל עדיין מתוחה . "שלום דוקטור, תודה שהזמנת אותי . באמת הייתי מבולבלת לפ...  To the book