מבוכות

הבאה דפדפתי ביומן הרופא שלי . לתדהמתי ראיתי את שמה על יד השעה 00 : 14 . או בערב קיץ אחד, כשאשתי ואני ישבנו מול הטלוויזיה בשעת ערב . אני במכנסיים קצרים, בתחושת נינוחות של סוף יום . ופתאום מישהו הציץ בחלון הדלת והאיר בפנס את הסלון שלנו . נדרכנו . "תראי, מישהו מציץ ! " קראתי לאשתי . בחשש קמתי לעבר הדלת . "סליחה, זה הבית של הרופא ? ", שאל קול נשי . "כן, זה אני, ומי את ? " "קבענו לשמונה וחצי, נדמה לי", ענה הקול . "רגע, אבדוק" . בדיקה קצרה הוכיחה כי היא צדקה ואני שכחתי . "מתנצל על הטעות שלי . רישום שגוי", עניתי לחשיכה, ואז פתחתי את הדלת והכנסתי אותה לקליניקה . על כורסת הטיפול התיישבה אישה נאה, ששביס עיטר את ראשה . "וואו", נאנחה בהקלה, "טוב שאתה בבית" . לשמע דבריה, גם הלמות ליבי נרגעה . "מתנצל שוב . רישום שגוי שלי", אמרתי, "אך לא הגעת לחינם" . היא גוללה את סיפורה : אם לארבעה, בחופשת לידה כבר שנה וחצי, החליטה להצטרף לצוות התצפיתנים ביישוב שרושת במצלמות . פיילוט של הצבא וההגנה המרחבית באזור שבו גרו, בסמוך לגבול . לפני חודש, בעודה במשמרת, נצפה מחבל חותך את גדר היישוב . לפני שהספיקה להתריע, כבר צ...  To the book