אבחנה

"דחו את הבדיקה בעוד שבוע . . . " אני חושבת : איך אפשר לסבול את המתח הזה ? ! כבר עדיף לדעת שזה סרטן שד ולהתחיל טיפול מאשר להמתין ככה, בערפל . אני חושבת : זה מזכיר לי את תקופת הקורונה . הסגרים, הבלבול והשאלות שלא ידענו לענות עליהן . אולי בגלל זה דחתה את הבדיקה . אנחנו נפגשות במרפאה . "עדינה", אני אומרת לה, "אני מכירה היטב את התחושה שלך . אי-הוודאות יכולה לגרום להרבה לחץ וחוסר אונים . התחושות האלו משותפות לכולנו" . "כן, אבל אני החולה כאן . את לא יכולה באמת להבין אותי" . גם רינה נמצאת במקום דומה, אבל מסיבות אחרות . שנה שלמה היא נתונה במרוץ אחרי אבחנה . כבר הייתה אצל טובי המומחים, פנתה לייעוץ אצל פרופסורים רבים, ועדיין אין אבחנה למצבה . "אני בטוחה שיש לי משהו, אני מרגישה שאני לא בסדר ! ", קולה מתרומם, "אני חיוורת, אפילו קצת צהובה לפעמים . יש לי עיגולים שחורים מסביב לעיניים . כולם אומרים שאני נראית לא טוב . אבל מה יש לי ? " הכול התחיל לפני שנה . עד אז הכול היה באמת בסדר . היא הייתה אישה פעילה, עבדה במתנ"ס השכונתי כמורה ליוגה והכירה את כל החבר'ה בשכונה - הורים, ילדים, קשישים . אהבה את העבודה ...  To the book