|
|
לחיות יותר | 387 לפני משמרת הלילה שלי עצמי . פירוש הדבר היה שבאתי לעבודה ביום שני ב- 30 : 05 בבוקר ונשארתי בה עד יום רביעי ב- 00 : 18 בערב . כשיצאתי מבית החולים, נכנסתי למכונית ונסעתי לעבר הכביש המהיר בדרך הביתה . בזמן שעמדתי ברמזור, זקפתי את ראשי בפתאומיות . שכה יהיה לי טוב, אמרתי לעצמי . הרגע נרדמתי על ההגה . ברמזור הבא זה קרה שוב, והפעם רגל שמאל שלי החליקה מדוושת המצמד והמנוע כבה . עד עצם היום הזה אני מודה לכוכבים על כך שלמרות העובדה שהייתי ער במשך יותר מ- 60 שעות, עדיין יכולתי לאזור את שארית כושר השיפוט הטוב הנחוצה להציל את חיי . נעצרתי בצד הכביש על שדרת איסטרן ויצאתי מהמכונית לנשום מעט אוויר צח . היתה רוח חמימה ונעימה והשמש הנמוכה ליטפה את פני . היה שם במקרה פארק, והחלטתי לכוון את השעון המעורר באיתורית שלי ( כן, איתורית ) לחצי שעה לאחר מכן ולשכב על הדשא, "לתת קצת מנוחה לעיניים . " כעבור שש שעות, התעוררתי באמצע פארק פטרסון בבולטימור, שהיה אז שוק הרואין פתוח ומרכז זנות פעיל . חדר המיון שלנו תפר לא מעט מהמקומיים . השעה היתה אמצע הלילה והייתי שרוע פרקדן על גבי בחלוק הירוק הזוהר עם שלו...
To the book |
|
|