|
|
130 | פיטר עטייה עם ביל גיפורד אבא שלי בר מזל בכך שזכה להגיע לגילו המתקדם, שהוא כיום 85 . אבל אפילו לו יש תומכן ( סטנט ) באחד העורקים הכליליים, מזכרת לאירוע לבבי קטן משלו באמצע שנות ה- 60 לחייו . יום אחד הוא חש כאבים בחזה במחצבת אבן הגיר שבה עבד, והגיע למיון, שבו נקבע כי סבל לא מכבר מאוטם שריר הלב . התומכן, שרוול קטן מרשת מתכת, הוחדר כעבור שנה בערך . אני לא משוכנע עד תום שהתומכן עשה משהו — הוא לא חווה תסמינים בתקופה שבה הוחדר — אבל אולי הוא הבהיל אותו די הצורך להתחיל להקפיד יותר על התרופות והתזונה שלו . כך שאף על פי שפרופיל הכולסטרול שלי מצוין, ואני אוכל בצורה נבונה, ולא מעשן, ויש לי לחץ דם רגיל, ואני שותה אלכוהול לעתים רחוקות, אני עדיין מצוי בסיכון . אני מרגיש כאילו אני לכוד באנקדוטה ההיא של המשקיע צ'ארלי מאנגר, על הבחור שרק רצה לדעת איפה הוא הולך למות, כדי שיוכל להיזהר לא להתקרב לשם . למרבה הצער, למחלת לב יש נטייה למצוא אותך . כשהייתי סטודנט לרפואה, הפרופסור לפתולוגיה בשנת הלימודים הראשונה שלי נהג לשאול אותנו שאלה מתעתעת : מהו התסמין השגור ביותר של מחלת לב ? התשובה לא היתה כאב בחזה, ...
To the book |
|
|