|
|
32 | פיטר עטייה עם ביל גיפורד הגנטמיצין בדמו ירדו בדיוק עד לנקודה שבה הוא נזקק למנה נוספת . ביקשתי מהאחות לתת לו את התרופה אבל מצאתי את עצמי בוויכוח עם עמיתה ליחידת הטיפול הנמרץ, מתמחה שניצבה בדרגה אחת מעלינו בסולם המתמחים בבית החולים . אני לא הייתי עושָה את זה, היא אמרה . פשוט תנחה שייתנו לו את התרופה בשבע, כשתגיע משמרת האחיות הבאה . זה הפליא אותי, מאחר שידענו שיהיה על המטופל לעבור יותר משעתיים נוספות כאשר ביסודו של דבר, הוא אינו מוגן מפני זיהום עצום שעלול להרוג אותו . למה לחכות ? אחרי שהעמיתה הלכה, הוריתי לאחות לתת את התרופה בכל זאת . בסבב ביקור הרופאים בהמשך הבוקר, הצגתי את המטופל בפני הרופאה האחראית והסברתי מה עשיתי, ולמה . חשבתי שהיא תעריך את תשומת הלב המיוחדת שהקדשתי לטיפול בחולה — מתן המינון המדויק במועד המדויק — אבל תחת זאת, היא נפנתה אלי ושטפה אותי בצורה שלא חוויתי מימי . אמנם, בשלב זה כבר הייתי ער יותר מ- 24 שעות, אבל ידעתי שאינני הוזה . חטפתי צעקות, אפילו איום בפיטורים, בשל כך שניסיתי לשפר את אופן מתן התרופות למטופל חולה מאוד . נכון, התעלמתי מהצעה ( לא מהוראה ישירה ) של עמית...
To the book |
|
|