דברי פתיחה למהדורה הישראלית

במבט לאחור, ממעוף של 34 שנות שירות בצה"ל ועוד כ ‑ 22 שנים של הובלה וניהול משימות אזרחיות, נראה לי ששני אירועים דרמטיים השפיעו ועיצבו את דפוס מנהיגותי . הראשון, העובדה שאחי ערן שפיקד על מחלקת טנקים במלחמת יום כיפור, קצין צעיר בן ,20 נשאר מדמם בשטח במשך שבוע ימים . תחושת הנטישה, יחד עם העלבון, התסכול והזעם שנלוו אליה, היו הגורמים המעצבים בשבועה שנשבעתי לאחי ערן ליד הטנק השרוף שלו ‑ "לעולם לא להשאיר פצועים בשטח . " השני, בננו ערן שנולד 11 שנים לאחר נפילת אחי ערן ונקרא על שמו, אובחן בגיל 8 חודשים עם אוטיזם ופיגור . ערן בננו, הילד שמעולם לא דיבר ותמיד נמצא בתלות בחסדי אחרים, הילד שהוקף בסטריאוטיפים ודעות קדומות, עיצב את תפיסת עולמי החברתית ואת מהות המושגים "תיקון עולם" ו"צדק חברתי" שהתגבשו בתוכי . חוויית ההתמודדות עם השבר הגדול שנלווה לשכול ולהתרסקות החלום ההורי, על הילד המוצלח שיהיה גאוות המשפחה, העניקו לי תעצומות נפש אדירות בהובלת אנשים ומשימות . ערן אחי וערן בני היו הכוח המניע בתוכי להקמת הכפר השיקומי עדי נגב ‑ נחלת ערן, שה DNA‑ שלו ניזון מתוך השבועה "לעולם לא משאירים פצועים בשטח" והמהות...  To the book