דיבר שמיני: רוגע ושקט / לא עוד חרדה כדרך חיים

מושלמים כמו שאנחנו 151 אני זוכרת שאמרתי לדיאנה, המטפלת שלי, "אני כבר לא יכולה לתפקד ככה . פשוט לא . " "אני יודעת," היא השיבה . "אני רואה . מה את חושבת שאת צריכה ? " חשבתי על זה לרגע ואמרתי, "אני צריכה למצוא דרך להישאר על הרגליים גם בזמן שאני חווה חרדה רצינית . " היא פשוט ישבה שם, הינהנה וחיכתה כנהוג בקרב מטפלים . חיכתה וחיכתה וחיכתה . בסוף הבנתי . "אה, אני מבינה . אני לא יכולה לתפקד ככה . אני לא יכולה לתפקד עם כל כך הרבה חרדה . אני לא צריכה למצוא דרך להמשיך לפעול ברמת חרדה כזאת — אני צריכה להבין איך להיות חרֵדה פחות . " השקט הזה הוא עניין יעיל למדי . מקפיץ את הפיוּז, אבל יעיל בלי ספק . השתמשתי במחקר שלי כדי לגבש תוכנית להפחתת החרדה שלי . הגברים והנשים שראיינתי לא היו חפים מחרדה, ואפילו לא היו לוחמים בחרדה ; הם היו מודעים לחרדה . הם היו מחויבים לחיים שהחרדה היא חלק מהם, אבל לא משמשת דרך חיים . לשם כך הם שקדו על פיתוח של רוגע ושקט והפכו את אופני הפעולה האלה לנורמה . אולי נשמע שרוֹגַע ושֶקֶט הם היינו הך, אבל גיליתי שמדובר בדברים שונים, וכי שניהם נחוצים לנו . רוגע ההגדרה שלי ל"רוגע" היא "י...  To the book